סעיף 25 לחוק חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 קובע אילו ניכויים בתלוש השכר הם ניכויים מותרים. כל מה שאינו מצוין בסעיף זה הוא נחשב לניכוי אסור ! שהמעסיק אינו יכול לנכות משכרו של העובד.
הניכויים המותרים כוללים דברים כמו מס הכנסה וביטוח לאומי. הניכויים האסורים כוללים דברים כגון פיקדון עבור ביגוד, קנסות, שאותם אסור לנכות משכר העובד.
מהם הניכויים המותרים והאסורים מתלוש השכר
הסכומים המותרים לניכוי הם:
מיסים – כל חודש, המעסיק ינכה סכום כסף מסוים מהשכר כדי לכסות את המיסים שלנו. לפי כך ניכויי חובה הם סכומים שקיימת חובה חוקית לנכות אותם בתלוש. לרוב מדובר במסים, ביטוח לאומי, מס בריאות.
תרומות –חייבת להיות הסכמה של העובד בכתב לניכוי סכום כסף מהשכר לתרומות.
דמי חבר בארגון עובדים שהעובד חבר בו – או בהתאם להסכם קיבוצי או חוזה עבודה או שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו.
דמי טיפול מקצועי – ארגוני לטובת הארגון היציג כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים,
קנס משמעתי – בהתאם להסכם קיבוצי או על פי חיקוק;
תשלומים שוטפים לקופות גמל – הפרשות חלק העובד לקופת הפנסיה.
חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעסיק – בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע מהשכר.
מקדמות על חשבון שכר עבודה – מקדמות על חשבון שכר עבודה – מקדמות לבקשת העובד. ובתנאי שהמקדמות אינן עולות על שכר עבודה בעד 3 חודשים.
הסכומים האסורים לניכוי:
הניכויים המותרים הם אלו הנדרשים על פי חוק, כגון מס הכנסה. כל מה שאינו מותר בסעיף 25 לחוק הגנת השכר – מהווה ניכוי אסור והמעסיק אינו יכול לבצע ניכויים שלא הותרו במפורש בחקיקה ואשר העובד לא הסכים להם בכתב.
חשוב לדעת: תלוש השכר הינו מסמך המסכם את פרטי ההשתכרות והניכויים של העובד ונדרש לציין כל אחד מהניכויים שנוכו מהשכר. בבדיקה של תלושי השכר ניתן לבדוק אם המעסיק ביצע ניכויים מותרים או אסורים מתלוש השכר ובמידת הצורך לדרוש מהמעסיק להשיב את השכר שנוכה באופן בלתי חוקי בצירוף פיצויי הלנת שכר.
